אבי המשפחה,יצחק ורעיתו דבורה  והבן הקטן  אברהם גרושקא עלו לארץ ישראל בשנת 1926 מאוקראינה ,תקופה קצרה גרו בזכרון יעקב, לא הצליח למצוא עבודה אצל איכרי זכרון  ,לאחר מכן התיישבו בזרעוניה שם הצליח יצחק למצוא עבודה בחוות הניסיונות של פיקא , עד תחילת שנות ה-30,  של המאה הקודמת.

בשנים הראשונות לחיי המשפחה בארץ בתחנת הניסיונות “זרעוניה”, בתנאים

של סוף שנות ה-20, לא היה פשוט וקל לקיים משק בית באותו בית ערבי ישן

כאשר “הדירה” של המשפחה — היא חדר אחד גדול. מים צריך לסחוב

מהחצר. הבישול על פרימוסים ופתיליות. ולמרות כל זאת — אמא מנהלת משק

בית למופת — ועוד מכינה מוצרי חלב לאספקת המשפחה ולמכירה במושבה,

כשהיא נושאת אתה מיני גבינות וחמאה למכירה במושבה — כדי שילדיה לא

יסבלו מחסור

חאן זרעוניה

בשנות ה-80 של המאה ה-19 החלה הגירה של מוסלמים ממדינות בוסניה והרצגובינה (וזאת בעקבות כיבוש מדינות אלו על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית) לשטחי האימפריה העות’מאנית. השלטון העות’מאני שאף ליישב מהגרים אלו בפריפריה של האימפריה כדי שיעסקו בחקלאות. בארץ ישראל יושבו מהגרים אלו, שכונו בושנאקים בפי הערבים (שיבוש של בוסניאקים) בקיסריה (שם הוקם כפר גדול) וגם בשטחים שהקיפו אותה הקימו המתיישבים הבוסניים בתי אחוזה בקרבת השטחים החקלאיים. בין המקומות שזוהו עם התיישבות זו כלולים שוני, בורג’ בנימינה, תל צור (אום אל-עלק) וחאן זרעוניה.

ההיסטוריה של האתר

במהלך חלוקת הקרקעות באזור קיסריה למוסלמים הבוסנים נמסר השטח של ח’אן זרעוניה לבוסני בשם צאדק פאשה. זה הקים את ביתו בנקודה הגבוהה ביותר באחוזתו, בגובה של כ-40 מטר מעל פני הים, כדי לשלוט בשטחים החקלאיים וכדי להתרחק מהביצות. בהמשך עברה הבעלות על האחוזה והשטחים לפאוזי בק ולאחיו ג’מאל בק[3] ובאחוזה עצמה גר תאופיק בק[4]. בעלי הקרקע עיבדו אותה בעזרת אריסים ערבים ובדואים שגרו בקרבת מקום.

בתחילת המאה ה-20 נקנה האתר על ידי יק”א במטרה ליישב במקום יהודים אמידים בעלי יכולת לפתח משק עצמאי. תוכנית זו התעכבה עקב פריצת מלחמת העולם הראשונה ורק לאחריה החלה יק”א לממש את תוכניתה. ב-1920 התיישבה במקום קבוצה ממשוחררי הגדודים העבריים.

ב-1921 התיישבה במקום “הקבוצה הקליפורנית” שכללה צעירים מארץ-ישראל שיצאו ללימודי חקלאות בקליפורניה. חזרתם ארצה נמנעה עקב המלחמה וצעירים אלו הצטרפו לגדודים העבריים שהוקמו בארצות הברית. כמו כן התיישבה במקום “הקבוצה ההולנדית” שכללה יהודים ממזרח אירופה שהיגרו להולנד שם הכשירו עצמם להתיישבות בארץ-ישראל על-פי שיטות של חקלאות אינטנסיבית לפי שיטותיו של זליג סוסקין. שתי הקבוצות סבלו מקשיים ומחסור ובסופו של דבר התיישבו בבנימינה.

לאחר עזיבת הקבוצות הפכה פיק”א את המקום לחוות ניסיונות חקלאית בהנהלת האגרונום עמרם חזנוב . בחווה גידלו פרחים (יסמין) לתעשיית הבשמים, גפנים, עצי פרי וכן שתילי אקליפטוס לייעור , על בסיס חוזה שחתמה פיק”א עם רשויות המנדט הבריטי לייעור האזור. תושבי המקום סבלו מאוד המלריה ודרשו מפיק”א לפנותם לבנימינה. בסוף 1928 נמנו בזרעניה 22 נפשות, במפקד של ההנהלה הציונית. חווה זו פעלה על לשנות ה-30 ואז נסגרה והמבנה שמם